<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת נצבים</h1>
<h2>דף יג:</h2>
והתברך בלבבו [דברים כ"ט]. כלומר יברך עצמו, כמו שהיו אומרים בדורו של ירמי' שנ' (ירמי' ה' י"ב) (הלא ד' בקרבינו) ולא תבא עלינו רעה, ואומר (שם ז' כ"ד) וילכו במועצות ובשרירות לבם הרע [שמתירו] לבו לעשות הרע. למען ספות. להוסיף חטא על חטא. הרוה. זה דבר שאדם עושה באונס, כאדם שהוא רווה ושבע ואוכל דבר דלא מהניא ללב, כך כל דבר שאדם נאנס לעשות ואין לבו שמח בדבר. את הצמאה. זה מזיד כאדם העושה עבירה לתיאבון וחוזר ועושה להכעיס, שכן דרכו של יצר הרע בתחילה מחטיאו בדבר קל עד שאומר לו לך ועבוד ע"ז, כך בתחילה בשוגג ובאונס ואח"כ לתיאבון ואח"כ להכעיס.
<h2>דף ל:</h2>
מדרש, לא בשמים הוא. [דברים ל'] אלקים הבין דרכה וגו' [איוב כ"ח כ"ג] ואומר [שם כ"ד] כי הוא לקצות הארץ יביט ד' תחת כל השמים [יראה], ישמחו "השמים" בגימ' נשמה, כי לנשמה מגיד התורה ומשביעה. ובגמרא מפרש כן בהלו נרו ע'לי ר'אשי [איוב כ"ט ג'] ר"ת ע"ר, לפי כי ע"ר ימים הולד בגוף אמו ומלמדו כל התורה ונר דולק על ראשו ורואה מסוף העולם ועד סופו.
